אברהם,

עברה שנה ואין יום שאני לא נזכרת בך.
כל כך קשה לי לדבר עליך בלשון עבר.
בדידות עמוקה נפערה עם לכתך,
ואתה חסר לי כחבר, כאב שני, איש קרוב ויקר.

כשהכרנו, לפני שתים עשרה שנה, הייתי עוד ילדה צעירה, בתחילת הדרך.
כבר מן ההתחלה נוצר ביננו קשר קרוב,
היית לי כמו אב מאז ועד היום. גם כשאתה לא כאן.
למדתי ממך הרבה. אף פעם לא אשכח את כל מה שעשית והיית עבורי.
ליווית אותי בכל תחנות הדרך המשמעותיות בחיי:
כאשר סיימתי את הלימודים... כשהתחתנתי... כשילדתי את בני הראשון .. 

גם כשאבי זכרונו לברכה נפטר, גם אז ליווית אותי בכל הרגעים הקשים.
היה רגע אחד שלא אשכח, בו חיבקת אותי בחום ואמרת לי:
"אל תדאגי שרי, אני אהיה כמו אבא שלך, אני אתך".
וקיימת הבטחתך במלוא המסירות והאהבה.

גם אחרי כשסיימתי לעבוד בדפי אסף, לא נפרדו דרכינו.
נשמר ביננו הקשר החם והקרוב.

השנה האחרונה שלך הייתה הקשה מכולן,
כי אסרת עלי לבקר אותך בבית החולים בגלל שהיתי בהריון ואתה לא הסכמת
שאדבק במחלות הרבות שמסתובבות שם, דאגת לי כמו אבא טוב.  
נאלצנו להסתפק בביקורי הבית, מפעם לפעם, כשחזרת הביתה.

שבוע לפני שנפטרת סיפרתי לך בהתרגשות בט"ל שילדתי ואני בבית חולים
 ואתה צחקת ששנינו בבית החולים במקביל.. הבטחת לי שכשתשתחרר מבית החולים,
 תבוא לבקר אותי אך לצערי הרב, היתה זאת שיחתנו האחרונה.

כמה נורא היה לקבל אס.אם.אס מאורי שהודיע באופן פתאומי שנפטרת.
הגעתי ללוויה אחרי ניתוח קיסרי עם התפרים, והכאב שבלב גבר על זה שבגוף.
נפער בחיי חור גדול ודואב. בתקופה קצרה של חמש שנים נפרדתי משני אבות. אבדן קשה עבורי.

את השם שלך בטלפון אני לא מסוגלת למחוק, פשוט לא יכולה.

מוזר, חודש לפני שנפטרת, קרה לי מקרה מפחיד- באמצע הנהיגה,
דמיינתי לפתע שנפטרת ופרצתי בבכי בלתי נשלט. כשסיפרתי את זה לאורי, לאחר שנפטרת, מסתבר שגם לו קרה חיזיון דומה. יתכן שכבר אז הכנו את עצמנו, בתת מודע לכאב הפרידה שבדרך.

אברהם יקר, רוצה שתדע שהגעתי למה שהגעתי רק בזכותך.
למדתי רבות מחוכמת החיים שלך, נהניתי מחוש ההומור המיוחד שלך..
בכל תקופת העבודה שלנו יחד אף פעם לא צעקת עלי, לא פגעת או כעסת,
להפך, תמיד אמרת באמפטיה, שום דבר לא שווה שתבכי בשבילו, אדם מיוחד.

היית מספר לי הכל ומשתף אותי בכל מה שעובר עליך, הרגשתי מאוד קרובה ובעלת משמעות בחייך. זכיתי.
את ילדייך ונכדיך אהבת אהבת- נפש, היית כל כך גאה לספר לי עליהם, הם מילאו את חייך ועולמך ואתה את עולמם.
אין שיחה שלא היית מספר עליהם משהו בגאווה ובעיניים נוצצות. והם, העריצו אותך ואהבו מאוד חזרה.
הקשר ביננו נהפך לקשר משפחתי וגם שני הילדים המקסימים שלך אסף ואורי הם כמו אחים שלי, שומרים על קשר טוב ואני מבטיחה שאשמור אתם על קשר טוב גם עכשיו, עם לכתך.

כל דבר מזכיר לי אותך. הרבה משפטים שהיית אומר, חקוקים בזכרוני ומלווים אותי כאבני דרך בחיי.
אזכור אותך תמיד, לעולם לא אשכח אותך, אף פעם.
מודה לך מאוד על כל מה שהיית בשבילי.

אם יש דבר כזה גן עדן אז בטוח שאתה שם, כי שם מקומך.
שמור על עצמך למעלה, כי אתה ראוי למשמר כבוד של מלכים.

באהבה ובגעגועים,
שרי מוסרי