לסבא אברהם שלנו,

רצינו שתדע שתמיד נזכור אותך בתור הסבא הנפלא ביותר,
האוהב, התומך, המצחיק, הילדותי והכי חשוב הסבא שלנו.
רק שתדע לך שתמיד תהיה לנו בלב ובנשמה לא משנה מה יקרה.
 אתה הלכת לנו בלי להגיד שלום ולפחות לי (רון) שברת את הלב , ולחשוב ששבוע לפני המוות שלך רצית לבוא אלינו ואמרנו לך לחכות קצת ושניפגש בשבוע הבא אבל אז זה היה מאוחר מדי.
אמא אומרת לנו שלאו דווקא צריך לבוא להזכרה שלך בשביל להרגיש את החיסרון שלך כי אתה תמיד תהיה לנו בזיכרון בלב ובנשמה, אבל אנחנו התעקשנו כי אמרתי שנכון שתמיד תהיה לנו בזיכרון בלב ובנשמה, אבל אנחנו רוצות גם להרגיש אותך קרוב אלינו.
בהזדמנות הזאת רצינו להגיד לך שאין כמוך בכל העולם וגם בחלל,
ושאנחנו יודעות שאתה משגיח אלינו ושומר אלינו מלמעלה ושלא תעזוב אותנו אף פעם.
אנחנו כל כך אוהבות אותך אין לנו איך לתאר כמה שאנחנו אוהבות אותך
אבל כמה שאנחנו אוהבות אותך יותר אנחנו מתגעגעות יותר וזה ממש כואב.
כשעברנו אני וגל על האלבום תמונות כל תמונה שלך גרמה לי לזיכרונות ולבכי וכך גם גל.
אלף פעם כתבנו את ההספד הזה עד שהיה מושלם גם עכשיו כשהעתקנו אותו למחשב שינינו אותו כמה פעמים אני אגיד את זה עוד פעם כמה שאנחנו אוהבות אותך יותר ויותר, אנחנו מתגעגעות אלייך יותר.  היינו עושות הכול הכול בשביל לראות אותך רק לעוד שעה או דקה או אפילו שנייה בשביל להיפרד ולחבק אותך פעם אחרונה. רק בשביל ההרגשה שאתה עוד איתנו ושלא תעזוב אותנו אף פעם. לאחר המוות שלך אני לא הפסקתי לבכות הרבה זמן בלילות כשאף אחד לא יידע הייתי בוכה מתחת לשמיכה שעות וכל פעם שאני חולמת עליך אני קמה שהפרצוף שלי מלא דמעות וממשיכה לבכות גם אחרי שאני קמה. אתה תמיד היית עוזר לי רק בזכותך למדנו כולנו לשחות ואני ועידן גם לכתוב חבל שלא הספקת ללמד גם את מיכאל וגפן לשחות ואז בזכותך כל הנכדים היו יודעים לשחות, אני בטוחה שכל אחד זוכר את הפינה העמוקה בבריכה שבה לימדת את כולם לשחות עדיין יש לי חלומות על זה.
 
מתגעגעות אוהבות ושוב מתגעגעות,
 
                                                            רון גל ומור